אמילי בפריז

אז הנה אני יושבת לי וכותבת פוסט חדש.

טוב זה נכון חלקית. אני אכן יושבת, אני מקלידה אותיות ומילים, וללא ספק ייצא מזה פוסט טרי. אבל היצירה שנותרה במלאכת התפירה הזאת כבר הספיקה להילבש, להיחרש (אם אמילי אהבה את היצירה המופלאה שלה ברמת "רוצה ללבוש את זה שוב ושוב ושוב") ובעיקר להידחף למדף הגבוה בארון כי כבר 30+ מעלות בחוץ ואת התוצר הזה ראה אור כבר בתחילת 2024, לפני 4 חודשים.

כן יש דילה בכתיבה.

מאז אמילי הספיקה לתפור עוד יצירת מופת אבל זה לפוסט נפרד, אני לא הולכת לקפץ פה כמו קופיף ולעשות ספויילרים.

אז בלי עיכובים נוספים:

פעם, לפני המון זמן, ב2023, אמילי החליטה שמתחשק לה להכין חולצה. היא הביאה חולצה מהבית והעתיקה את הגזרה שלה על נייר. לאחר מכן גזרה כדי שאפשר יהיה להעתיק על הבד.

זה כמובן החלק הפחות כייפי של כל הסיפור אבל מפה העלילה רק משתפרת. אמילי גזרה את החלקים (קדמי, אחורי ושרוולים) כדי שתוכל לגשת לתפירה.

אז כמובן בגלל שעקבתם וקראתם את כל הפוסטים הקודמים בבלוג הזה (ואם לא, אז מיד לרוץ לקרוא!), אתם כבר יודעים שהדבר הראשון בתפירת חולצה זה התפר של הכתפיים.

התפר של הכתפיים נתפר בתפר אוברלוק מושלם (בלי הגזמה כמובן).

אז אחרי שיש תפר כתף מושלם, הגיע הזמן לחבר את השרוולים, אחרת יש לנו פונצ'ו וזה פחות הלוק שאליו אמילי כיוונה.

השרוולים של החולצה לפי הגזרה של החולצה המקורית היו טיפה יותר גדולים מהפתח של השרוול ולכן היה צורך להתאים את השרוול לגודל של המיפתח. כדי לבצע את ההתאמה הזאת, אמילי תפרה עם אורך תפר הכי ארוך שהיה במכונה כדי שאפשר יהיה למשוך את החוט וליצור כיווצים קטנים שמרווחים במרווחים יחסית שוים.

בשלב הזה אפשר היה לחבר את השרוול אל "הפונצ'ו". עם 735 סיכות בערך...

השרוול נראה מהמם כמובן. תראו בעצמכם, את החלק הפנימי והחיצוני.

השלב הבא היה ליצור את הסיומת של השרוול – "החפת".

מכיוון שמדובר בשרוול צר, היה הרבה יותר פשוט ויעיל לתפור את החפת קודם ואז לסגור את הבד למשהו שיותר נראה כמו שרוול מאשר גלימת גיבורת על לכל יד.

לאחר מכן, אמילי חיברה את החלק הקדמי והאחורי של החולצה בתפר אוברלוק מקצה השרוול ועד למכפלת המותן.

פה נשאלה השאלה (אני שאלתי את אמילי) האם החולצה תהיה חולצה עם צווארון עגול כמו החולצה המקורית או... שאולי בדקה ה-90 אמילי תרצה ליצור קפוצ'ון עם כיס.

מכיוון שכל דבר עם כיסים מיד מקבל סטטוס הרבה יותר שווה, אמילי בחרה ללא היסוס את אופציית הקפוצ'ון ומיד ניגשה לשרטט כיס קפוצ'וני.

לפני חיבור הכיס לחלק הקדמי של החולצה, אמילי התאמנה על תפר ישר במחט כפולה. תפר זה איפשר לה ליצור בו זמנית שני תפרים ישרים ומקבילים כשבצידו הפנימי של הבד נוצר תפר זיגזג.

לאחר האימונים הגיעה התפירה עצמה ואמילי חיברה את הכיס לחולצה בשני הצדדים.

כדי שהכיס יהיה גם פונקציונאלי, אמילי תפרה "חפת" כמכפלת, עם תפר אוברלוק, בדיוק כמו בשרוולים.

עכשיו הגיע הרגע לו כולנו חיכינו. טוב, לא כולנו, אבל בעיקר אמילי ואני. הקפוצ'ון.

החולצה המקורית היתה קפוצ'ון-לס אז היה צורך לקחת את הגזרה מאיפהשהו. אם אני זוכרת נכון (והרבה מים עברו בנהר התפירה מאז), אני חושבת שהעתקנו את הגזרה מקפוצ'ון של הבן שלי ואחרי גזירת שני חלקי הבד וחיבורם, התקבל משהו כזה:

קצת מזכיר את השיער של מורן טרסוב, לא?

אמילי יצרה מכפלת לקפוצ'ון ואז תפרה לחולצה.

הנה החולצה המוכנה והדוגמנית המאושרת!