ראיון עם הערפדית

התגעגעתם?

לקחתי חופש לפסח (או יותר נכון, פסח, יום העצמאות ושבועות) ועכשיו חזל"ש.

אז הפוסט הקודם הציג את מעלליה של יהלי ותחפושתה. הפעם, מסעותיה של ורד (שם מומצא עבור התלמידה שלי, שם אמיתי של פרח) שהחליטה להכין תחפושת של ערפדית.

אתם בטח חושבים לעצמכם, אוקיי, שיניים מפלסטיק וגלימה. כן, אולי בהפקת סרט באיכות ירודה. פה אנחנו לא הולכות על בינוני!

אז ההשראה לתחפושת היתה תמונה שנמצאה אונליין:

נשימה עמוקה וצוללים לעבודה!

שלב ראשון – השרטוט

אחרי השרטוט, כמובן שצריך למצוא את הבדים. אז תודה לחנות הבדים הקרובה למקום מגורי על מבחר מהמם ואיכותי של בדים שהתאימו בול למה שהתחפושת דרשה!

התחפושת מתחלקת למיליון ואחד חלקים, כמובן, אלא מה?? אז ההתחלה היתה החלק הכי פשוט – החצאית. ואם נדפדף שניה לסוף הספר – זה היה גם החלק האחרון שסיימנו בתחפושת. מבולבלים? יופי...

החלק הכי פשוט בחצאית הוא הצורה שלה. מלבן ארוך עם גומי. נשמע מוכר? (אוי ואבוי לכם אם לא, גם בתחפושת של יהלי היתה חצאית בצורה דומה אז אם לא מוכר לכם, תחזרו לפוסט הקודם! נו נו נו)

למה אני אומרת שזה גם היה החלק האחרון שעשינו? כי השארנו את האורך של החצאית לסוף עד שורד החליטה איזה נעליים לנעול והתאמנו את האורך של החצאית בהתאם לנעליים.

אבל איך בכל זאת מודדים אורך "בערך" לחצאית כדי לקחת בחשבון מכפלת, גומי וספק נעל עם עקבצ'יק? אה כן, וגם צחוקים, אי אפשר בלי...

יופי, אז עד עכשיו נחנו. היה קל.

ואז הגיעה החולצה. התעלפתי, ביוששששששש!

את המבנה הבסיסי של החולצה בנינו על סמך חולצת בית ספר רגילה, כדי לקבל מידה של חולצה ועליה ערכנו שינויים בשרוולים (שבנינו מאפס), מחשוף החולצה (שהפך להיות מרובע) וצווארון שנוסף שלא יבייש את מיטב הרוזנים והרוזנות מטרנסילבניה.

אם שמתם לב טוב טוב לפרטים, החולצה מורכבת מבד שחור כשבמרכז יש חלק בורדו עם תחרה שחורה ולולאות. כן כן, לא פסחנו על אף שלב.

להכין את הלולאות האלה היה עסק לא פשוט כי קטיפה (הבד הנבחר לעבודה ערפדית זו) היא בד חלקלק ולא משתף פעולה. אבל אל דאגה, יש לנו שיטות שכנוע לבדים!

אז 10 הלולאות (בתמונה רואים 12 אבל רק 10 עלו לשלב הבא) נתפרו על הבד ומעליהן פס סאטן בורדו.

משם עברנו לשרוולים!

השרוולים היו מורכבים מבד שחור ובד פנימי בורדו ושני חלקים נוספים – הזרוע, שהיתה יחסית צמודה, כמו שרוול של חולצה רגילה, והאמה, שם השרוול נראה פעמוני.

ככה זה נראה לפני תפירת שני החלקים: החלק של הזרוע וחלק הפעמון נתפרו יחדיו ואל מפתח השרוול.

עכשיו נשאר רק הצווארון, שכמובן מרוב התלהבות לא צילמתי את שלבי ההכנה. גאונה.

אני רק יכולה לשתף שהצווארון הורכב מכמה חלקים: בד שחור לחלק החיצוני, בד בורדו לחלק הפנימי, וסול לחלק הפנימי-פנימי באמת כדי לאפשר לצווארון לעמוד בהקשב.

הכל נתפר יחדיו, ורד מדדה את התחפושת ואז מדדה שוב בבית כדי להראות לאבא (מדידה שלקחה 20 דקות, כיאה לרוזנת אמיתית).

מצאו את ההבדלים.